הרעיון של בעיות סוררות (תרגום אחד מיני רבים לתופעה שכונתה באנגלית wicked problems) מלווה את העשייה והחשיבה הממשלתית כבר למלעלה מ-5 עשורים. הוא נוסח באופן ממצה במאמר שפורסם ב-1973 ועודנו חיוני מאוד לשאלות היסוד של העשייה הממשלתית גם ב-2021. בתמצית, המאמר טוען שהפתרונות המרכזיים שנהגו כדי להתמודד עם אתגרי המגזר הציבורי ב-70 השנים האחרונות כלל אינם רלוונטיים לסוג הבעיות איתן מתמודדות המדינות המפותחות. בין הפתרונות האלו המאמר מונה את הרעיון של גיבוש וקידום המקצועיות בקרב פקידי הממשל, מיקוד ביעדי על, פיתוח יכולות התכנון, והטמעה של מתודות מדעיות והנדסיות לקידום מדיניות. הסיבה שכל אלו אינן רלוונטיות היא שהן נועדו להתמודד עם בעיות ״מאולפות״, כלומר כאלו שיש להן תשובה אחת, שמשתמעת במונחים של כן ולא, ועם מצב עצירה ברור.
קטגוריה: סקירת ספרות
למה פראוור לא דפק על השולחן?
אודי פראוור הוא אחד ממשרתי הציבור שהשפיעו באופן העמוק והשיטתי ביותר על משרדי הממשלה בישראל בעשור וחצי האחרונים. ההשפעה שלו נמצאת באזורים שרוב האזרחים במדינה פחות מודעים אליהם – אגף חברה וממשל במשרד ראש הממשלה, אותו ניהל בין השנים 2006 ל-2018, הוביל מספר מהפכות משמעותיות בכמה מישורים: גישת התכנון של הממשלה, במנגנוני המדידה של הפעילות הממשלתית, הוא הוביל את הנושא של קידום שיתוף הציבור בקבלת ההחלטות בממשלה בנוסף להשפעה על אינספור תהליכים, ומנגנונים המשפיעים על המערכת הממשלתית הרחבה.